מסלול אחד פשוט, שמתחיל מבר-בהר, ממשיך בירידות תלולות אל עבר שרידי הכפר דאר א-שייח’, החזיר לי בבוקר אחד של יום שישי הרבה אופטימיות ונוסטלגיה. בכתבה אספר לכם על המסלול בו טיילתי, עם תיבולים של הסיפור הגאוגרפי-פיסי-אנושי של אגן נחל שורק והרי ירושלים.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
נפגשים ב”ברבהר” ומתחילים לצעוד בשבילים הירוקים
את טיול הבוקר של אחד מימי שישי של נובמבר, תכננו יחד קבוצת המחקר אליה אני משתייך בלימודים. קבוצה של נשים וגברים, בגילאים שונים עם סטטוס משפחתי מגוון. יש צעירים/צעירות פחות ויותר, אבל המשותף לכולנו הוא היותנו סטודנטים לתארים מתקדמים לגאוגרפיה. נפגשנו ב”ברבהר”, שזהו למעשה בית קפה קטן ונחמד, שמהווה נקודת יציאה למסלולי טיול רבים באזור בר גיורא, נס הרים, בואכה נחל שורק ונחל המערה. בברבהר נפגשים רוכבי אופניים, מטיילים רגליים, ומטיילי רכבים, שהמשותף לכולם הוא הרצון ליהנות מהמרחבים הפתוחים ומנסיעה/רכיבה בכבישים המפותלים של הרי ירושלים.
קצת טכני
אורך: כ-7 ק”מ
דרגת קושי: בינונית
סוג: מעגלי
ציוד נדרש: מים, כובע, מזון, נעלי הליכה סגורות
נקודת התחלה וסיום: בר-בהר
מפת המסלול: *המסלול כולו הוא חלק משמורת טבע, על כל הכללים הכרוכים בכך.
כל המרחב הזה של אגן נחל שורק קשור אצלי בד בבד בתקופת הנעורים בחוגי הסיירות. הרבה מהטיולים שלנו היו לאזור הזה.מסלול הטיול שלנו לאותו שישי התחיל בבר בהר, כשהמטרה הראשונית הייתה להגיע לאוכף של חורבת טורה – בפועל התכניות השתנו מעט, אבל לטובה. התחלנו לצעוד בשביל הנופי שיוצא מבר בהר מערבה, ולאחר צעידה קצרה ירדנו בשביל רגלי המסומן אדום. התחברנו אל שביל הג’יפים המסומן שחור ואיתו התחלנו לצעוד. השבילים הללו ממוקמים באזור הגבוה של הרכס, ולכן נשקף מהם נוף מרשים אל עבר אגן נחל שורק. מה שתזמון הטיול היה מעולה מבחינת מזג אוויר, ראות, וענני סתיו נהדרים.
הגאולוגיה של אגן נחל שורק – הסיפור של חוואר מוצא
לאחר כחצי שעה של הליכה, שמתי לב לתופעה מעניינת שכבר הכרתי, אבל עדיין מאוד ריגשה אותי. ברגע אחד, הגוון של הקרקע השתנה, והתחלנו לראות מקבץ של עצי קטלב. ברגע אחד נפל לי האסימון – המסלע כאן הוא חוואר מוצא! חוואר מתצורת מוצא הוא סלע משקע רך, המצוי באזורים ההרריים של יהודה ושומרון. בשל היותו “שכבה עוצרת” (אקוויקלוד), רוב מעיינות השכבה של שדרת ההר של ישראל ממוקמים על קו התפר שבין תצורת עמינדב (שכבה “אוצרת” – אקוויפר) לשכבה החווארית. אחד הסימנים הבולטים שמסמלים לנו על הימצאות חוואר מוצא, הוא עצי הקטלב, שגדלים במקבצים על מקטעים חוואריים שכאלו. מלבד היותו בית גידול לקטלבים, בשל רכותו, ציפורים שמקננות בחורים חוצבות בו את קניהם (שרקרק, כחל, כוס חורבות ועוד).
עץ קטלב שגדל על תשתית של חוואר מוצא
מתחילים לרדת במדרגות הסלע לכיוון דאר א-שייח’
לאחר הליכה של חצי שעה פנינו דרומה בשביל המסומן ירוק (רגלי). מנקודה זאת ועד לדאר א-שייח’, היה מקטע של ירידה תלולה מאוד, ומאוד כדאי לא ללכת את המקטע הזה אחרי גשם בגלל הבוץ. השביל מתפתל ויורד בתלילות במדרגות סלע גבוהות. הרי ירושלים בנויים ברובם מתשתית של סלעי משקע ימיים מחבורת תצורות שנקראת “חבורת יהודה”. בחבורה הזו יש כמה תצורות (שאת תצורת מוצא שנמנית עליהן הזכרתי קודם). לכל תצורה יש את המאפיינים שלה, ואת הייחודיות שלה.
קן של ציפור החצוב בסלע החוואר
חזרה לשביל: השביל הופך קשה להליכה כאשר מגיעים לתצורת בית מאיר – למה? מכיוון שהביטוי בשטח של תצורת בית מאיר הוא מדרגות של סלעי דולומיט, שלעיתים גובהן מגיע לכמה מטרים. לכן כל כמה מטרים השביל יורד מדרגה כזו, וזה ממש לא קל לברכיים של המטיילים.
מפה גאולוגית של מסלול הטיול. (קרדיט למפה: המכון הגאולוגי)
הנוף של שורק מרחיב את הלב
לאורך הירידה במדרון נשקף נוף מרחיב לב של אגן נחל שורק. במערב ניתן להבחין בחורבת טורה, שהיא הר חרוט יפיפה, שמתחתיו מתעקלים נפתוליו של נחל שורק. נחל זה הוא למעשה נחל קדמון שהתחיל בעבר הירדן המזרחי טרם היווצרות הבקע הסורי-אפריקאי. האוויר בטיול הזה פשוט מילא לי את הלב והריאות באהבה וכמיהה למרחבים הפתוחים.
תוך כדי הירידה שמתי לב לפריחה הסתווית שליוותה אותנו לאורך השביל. מדי פעם ראינו סתווניות שפרחו בהמוניהן לאחר הגשם שירד באזור בשבוע החולף. וברגע אחד הבחנתי בפרפר מקסים בשם נחושתן החומעה – פרפר כתום שהתעופף לו מסתוונית לסתוונית. ואני, פשוט התאהבתי בו ולא הפסקתי לצלם אותו.
אחרי כ-20 דק’ חברי הקבוצה לא הבינו לאן נעלמתי, ושלחו את אחד החברים לחפש אחריי, וכאשר מצא אותי לקח אותי חזרה אל הקבוצה, ובאמצע הדרך הראה לי לא פחות מפריחה של חלמוניות. ואני התלהבתי כמו ילד קטן למראה הזה. פשוט תענוג.
נחושתן החומעה נח לו על סתוונית
תה עם מרווה וארוחת בוקר בדאר א-שייח’
אחרי הדייט עם הפרפר הגעתי שמח וטוב לב אל הקבוצה שחיכתה בחורבות המסגד של הכפר דאר א-שייח’. כאן עצרנו לארוחת בוקר מכל טוב הארץ ולגמנו תה מרווה נהדר. ישבנו ברחבת הכניסה של המסגד של הכפר שהיה קיים עד 1948 (המסגד נשאר די שלם). כל חורבותיו של הכפר מוקפות בטרסות חקלאיות של זיתים ושקדים, ובאמת יהיה מעניין לראות את הפריחה של השקדים בפברואר (במידה והמסלול לא בוצי).
לאחר ארוחת הבוקר המשכנו בשביל הירוק אל עבר נחל שורק. למעשה, מדאר א-שייח’ השביל מתפתל בין הטרסות החקלאיות, וניתן גם לראות את מסילת הרכבת שהונחה בנחל שורק לראשונה בתקופת המנדט הבריטי. כאן מתחתינו הייתה אפילו תחנת רכבת (המבנה שלה עודנו ניצב), שנקראה על שם הכפר. כיום, ישנה מסילה מודרנית מבית שמש לירושלים, באפיקי הנחלים שורק ורפאים. לאחר כחצי שעה הליכה הגעתו לפיצול עם השביל השחור – שפך נחל קטלב אל עבר נחל שורק.
המסגד של דאר א-שייח’ בינות לעצי השקד
עליה בנחל קטלב וחזרה של 20 שנים אחורה
לאחר המפגש עם נחל קטלב התחלנו לעלות בנחל. זהו טיפוס לא פשוט, גם בשל אופי השביל (מדרגות סלע וקטעים טכניים), וגם בשל הפרש הגבהים הלא פשוט. בשלב מסויים הגענו לבריכת האגירה של עין גיורא, שהייתה יבשה, וברגע אחד התמלאתי נוסטלגיה. פתאום נזכרתי במחנה סוכות של שנת 2002, שהתקיים בדיוק באזור הזה, וכשחזרתי הביתה כתבתי את השיר הבא:
מדיר אל הווא לדאר א-שייח׳
מדיר אל הווא לדאר א-שייח’
גומע קילומטרים, הולך ומתנשף
במורד המדרון, במעלה הערוץ
לאחרונה החיים הפכו מירוץ
סופר צעדים במשעולי החיים
נזכר בחברים של אותם השבילים
בליל הקפוא על הר הטייסים
“זמנך עבר” שרנו במדורה עם הגיצים
עובר בחטף על יד עין גיורא ה-יבש
העליה המהירה והדופק שמטשטש
פוסע לאט כי הברך כאן מאותתת על הגיל
צעד אחר צעד בחזרה אל הגליל
מדיר אל הווא אל דאר א-שייח’
שואף אוויר הרים, הולך ומתנשף
בין אור הפלורסנט לאור פנס הראש
החלמונית שכאן פורחת משמחת לבב אנוש
ממשיך לי שוב ללכת במשעולי הזמן
השמש שזרחה נותנת עוד סימן
שיש בטבע סדר כמו שעון מכוון
חוזר כביש 6 פקוק, תקוע כמו כולם
אך במזרח זורח ירח די מושלם
עמוק בתוך הסתיו, על כל המשתמע
שוב ענני חשוון, יפה – להשתגע
רוחות הסתיו הגיחו עמוק מתרדמה
ובאגן שורק, אני בתדהמה
כי כלום לא השתנה, מאז שני עשורים
טורה עודה ניצבת, מעל הנפתולים
וצינור המים, מהר הפיתולים
גם הוא עודו נשאר כאן
למרות כל השנים
מדיר אל הווא אל דאר א-שייח’
שואף אוויר הרים, הולך ומתנשף
בין אור הפלורסנט לאור פנס הראש
החלמונית שכאן פורחת משמחת לבב אנוש.
כתב וצילם: רֹתם אלינסון
⬇️⬇️⬇️ אגב, שמת לב למלבנים האלה לשיתוף כתבות? אם אהבת את התוכן שלנו, התודה הכי גדולה עבורנו היא שיתוף שלהן לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך
