יש או אין מים במסלול נחל שרך ובצת? יצאנו בריצה לבדוק בשבילכם

אז יש מים או אין? מה באמת קרה לנו פה? אפרת בן חמו לא הסתפקה בשמועות, קראה, בדקה ושוחחה עם רשות הטבע והגנים. אבל הכי חשוב, יצאה לטיול ריצה בנחל שרך ובצת. היא משתפת איך הטבע נראה עכשיו, בעיניים שלה.

לפני כמה זמן נתקלתי בפוסט שטען שנחל בצת יובש על ידי החברה רשות הטבע והגנים. זה נשמע לי מוזר כי מסלול שרך ובצת הוא אחד המקומות היפים בגליל המערבי. למה להם לייבש אותו שאלתי? במקום להסתמך על שמועות, חקרתי את הנושא באינטרנט, יצאתי לשטח לחוות את המקום בעצמי ולסיכום שוחחתי גם עם רשות הטבע והגנים. 

אל תפסידו כתבות מעולות – הצטרפו לניוזלטר:

אני אוהבת את מסלול נחל שרך ובצת וטיילתי בו לא מעט בעבר, אפילו צילמתי שם סרטון וידאו על המסלול. כל כך נהניתי מהטיול ומהאווירה, ששבוע אחרי כבר חזרתי לשם שוב, הפעם עם כל המשפחה המורחבת. אז לפני שנצלול למילים, להסברים ולמסקנות, נתחיל בסרטון שצילמתי לפני כמה שנים. כך המקום נראה אז:

למה אתם מייבשים?

נכנסתי לאתר רשות הטבע והגנים להבין למה מייבשים את הנחל המקסים הזה וגיליתי שבשנים האחרונות צצה בצפון בעיה סביבתית לא פשוטה שקוראים לה סרטן הנהרות האדום. זהו מין פולש שהגיע אלינו מחו״ל (באדיבות גורם אנושי שהביא, כמובן) בלי יותר מדי פיקוח המתאים לבריכות נוי או לדיג חובבני. משם הוא מצא לו את הדרך החוצה, ישר אל הטבע ונכנס לנחלים טבעיים כמו נחל בצת. מהר מאוד הוא הפך לשחקן ראשי בנחל, וממש לא בקטע טוב.

הסרטנים התרבו בקצב מהיר, דחקו הצידה בעלי חיים מקומיים, פגעו בדגים וביצורים קטנים שחיו שם, וגם עשו בלגן בקרקעית הנחל כמו חפירות, צמחייה שנעקרה ומים שהפכו לעכורים. כדי לעצור את זה, רשות הטבע והגנים יצאה לתוכנית מסודרת של ניטור וטיפול, שכללה גם את סגירת המים המוזרמים לנחל, לכידה יזומה, ניקוי קטעי נחלים וחסימת דרכי חדירה נוספות, במטרה להחזיר לנחלים את האיזון הטבעי שלהם. מכאן, עזבתי את המקלדת ויצאתי בריצה לבדוק את השטח.

נתוני המסלול

• אורך: כ־5–19 ק"מ (קווי עד קיבוץ אילון או הלוך ושוב חורבת דנעילה-יערה)
• רמת קושי: בינונית
• עליה: 110 מטר, ירידה: 300 מטר לכיוון אחד
• סימון שבילים: כחול ברוב המסלול, חורבת דנעילה- אדום, חורבת כרכרה- ירוק. לקיבוץ אילון- שחור
• שעת ריצה מומלצת: בוקר מוקדם או אחר הצהריים
• עונה מומלצת: כל השנה
• וויז: חניון נחל שרך

חימום קל וחלון לעבר חרבת דנעילה

אני חונה בחניון נחל שרך ומתחילה בהליכה קצרה סביב חרבת דנעילה. תקראו לזה סוג של חימום קל לרגליים לפני הריצה. בין עצי האלון והחורש הצפוף מסתתרות חורבות של יישוב קדום: קירות אבן נמוכים, טרסות ישנות ושבילי הליכה. אני מסתובבת ביניהן בעזרת סימון שבילים אדום, ואז מעלה רחפן כדי לראות את המקום מלמעלה. תמיד מרגש אותי לראות את החורבות ממבט הציפור, ולנסות לחבר את האבנים הקטנות למתחם שלם בדמיון, בעצם לדמיין איך חיו ועבדו כאן פעם, בעבר הרחוק.

אז מה בעצם היה לנו כאן? לנסות לחבר את האבנים הקטנות למתחם שלם בדמיון

המסלולים ומה מחכה לכם בהם

אם הגעתם בשני רכבים, תוכלו לטייל בשני מסלולים שונים: 

1. הראשון קצר יותר כ־5 ק"מ עד קיבוץ אילון, שם תוכלו להשאיר את הרכב השני. 
2. השני ארוך יותר כ־9.5 ק"מ עד יערה, שם יחכה לכם הרכב השני. 

אם הגעתם ברכב אחד בלבד, כמו במקרה שלי, אין בעיה, תוכלו לעשות את אותם המסלולים הלוך וחזור, והמרחק פשוט יכפיל את עוצמת האימון. רק קחו בחשבון שהעליה והירידה הסתכמו  בכ- 410 מטר.

שעת בוקר מוקדמת ואני נכנסת למסלול דרך שביל צר לתוך יער אלונים עבות. השביל מתחיל רך ונעים תחת הרגליים, אדמה דחוסה ועלים יבשים שמרגישים כמו ריפוד טבעי, ואז הופך צר יותר ומשתלב עם אבנים ושורשים. יש קטעים שהתוואי מתפתל בין העצים, לפעמים נפתח לרגע ואז שוב נסגר, מה שמצריך לשמור על קצב ולתכנן את הצעדים. בשלב הזה אני מוציאה את מקלות ההליכה ונעזרת בהם בעיקר בעליות ובירידות הקצרות, כדי לאפשר לרגליים לעבוד חכם ולא בכוח, ולשמור על יציבות.

המסלול הופך צר יותר ומשתלב עם אבנים ושורשים.

הפוגה קרירה במערת שרך 

אחרי כחצי שעה של ריצה אני מגיעה למערת שרך. מערה עמוקה וחשוכה, רגע של הפוגה מהשביל. המערה נוצרה במשך אלפי שנים על ידי נביעות מים שחרתו את הסלעים, והיא מורכבת ממסלולים פנימיים קטנים בצבעי סימון שונים, שבילים צרים וחללים פתוחים שמזמינים לחקור בעדינות בלי להפריע לטבע. בבקשה אל תגעו בנטיפים כדי שגם המטיילים הבאים יהנו מהם.

במערה חיים עטלפים, ולכן הכניסה אסורה בין נובמבר לאפריל כדי לא לפגוע בשינת החורף שלהם. שאר השנה אפשר להיכנס עד הצהריים, תביאו פנסים אתכם כדי לראות את הדרך. אני לא נכנסת ועוצרת לקפה חם, בוחנת את פתח המערה הקריר, מסתובבת קצת וממשיכה בריצה, מתרגלת תמרון בין האבנים והמסלולים הצרים. אגב, אם הגעתם למערה בזמן השקיעה בקיץ, אולי תזכו לראות או לשמוע את העטלפים שמתעופפים בתוך החללים ומחוצה לה. 

במערה חיים עטלפים, ולכן הכניסה אסורה בין נובמבר לאפריל כדי לא לפגוע בשינת החורף שלהם.

מנחל שרך לנחל בצת

המסלול מתחבר לנחל בצת באופן טבעי בפנייה שמאלה, ואני עוזבת את נחל שרך. רצה בקלילות בצל העצים, מנסה לשמור על קצב אחיד ורגליים רכות על השביל. בעבר הייתה פה זרימת מים יפה אחרי הגשם או בהזרמת מים בקיץ עם מפלונים ובריכות קטנות, מה שהפך את הריצה למרעננת ועם קצב משתנה בין קטעי מים לשבילים. היום נשארו רק כמה נקודות מים  אחרי הגשם האחרון בשבוע שעבר, אבל אני עוצרת לרגע, בוחנת סביב ומחייכת לעצמי, אפילו בריכות קטנות כאלה מוסיפות קצת ריענון למסלול, בטח לעיניים.

אפילו בריכות קטנות כאלה מוסיפות קצת ריענון למסלול, בטח לעיניים.

ריצה לאורך העונות מירוק בעיניים ועד שקיעה

העונה הכי טובה לטייל פה היא נובמבר עד מאי, כמה ימים אחרי הגשם כשהשבילים רכים ונעימים לריצה, הכל ירוק, הנחלים זורמים והאוויר צלול, מה שמקל על הקצב ושומר על אנרגיה. אבל אפשר גם לטייל ולרוץ כמעט כל השנה, כי רוב השביל עובר בצל, שמגן על הרגליים מהחום ומאפשר תנועה. 

בחרו בשעות הבוקר המוקדמות או אחר הצהרים, לא רק כדי להימנע מהחום, אלא גם כדי ליהנות מהריצה עם נוף השקיעה לכיוון הים ולתמרן בנוחות בין הצללים והשבילים (פנס חובה).

ממשיכה בריצה בין סימון השבילים הכחול למסלול שמידי פעם יורד לערוץ הנחל וחזרה לצל העצים ולענפים.

קצב, ציוד והפסקות קטנות

ממשיכה בריצה לאורך סימון השבילים הכחול, כשהמסלול מדי פעם יורד לערוץ הנחל וחוזר שוב לצל העצים ולענפים, תנועה שמשלבת עליות וירידות, קצב משתנה ואיזון ברגליים. 

רשימת הציוד: מים, כובע, נעלי שטח טובות, ופנס קטן אם אתם מתכננים להיכנס למערת שרך. לרצים אני ממליצה גם על מקל הליכה, במיוחד בירידות שבהן קל להסתבך או לאבד יציבות. כדאי להביא תמרים או חטיף אנרגיה לעצירה קצרה בדרך, כדי לשמור על כוח לאורך כל המסלול.

בין זיכרונות למים – עיינות כרכרה 

אני מגיעה לעיינות כרכרה, מחכה לראות את הבריכה הגדולה שמופיעה בפתיחה של הסרטון ומיד מתאכזבת- המקום יבש לחלוטין. בעבר המים היו מגיעים עד לשלט שמוצב שם שמזהיר מהסכנה בקפיצה למים. אין כרגע סכנת קפיצה כי אין לאן לקפוץ ואני צועדת בהליכה בשטח הכי נמוך של הבריכה. זה מזכיר לי הליכה בתוך בריכה ציבורית כשהיא ריקה, מרגישים מיד בחוסר הזה של המים. אני לא עוצרת, זיכרונות המקום מהעבר חזקים יותר ואני מעדיפה להישאר איתם. מעדיפה לשמר את תחושת הריצה והאנרגיה, במקום להתעכב על מה שאיננו.

יבש. בעבר המים היו מגיעים עד השלט שמזהיר מהסכנה בקפיצה למים.

יש גם בשורות טובות 

זה המקום לשתף אתכם בעדכון מבטיח שקיבלתי משי אייזקס, מנהלת תחום קשרי עיתונות ברשות הטבע והגנים, על מצב סרטן הנהרות בנחלים: "בשמחה רבה ניתן לציין כי המין לא זוהה כבר זמן רב וניתן להעריך כי מוגר מהאזור ואנו מקווים להתחיל ולהזרים בו מים כבר בשנה הבאה. פרת לנחל בצת, גם בנחל שיח התגלו פרטים של מין נוסף של סרטן הנהרות" שי ממשיכה ומעדכנת גם על נחל שיח  "אך שם לא נראו סרטנים מזה מספר חודשים, טרם נקבעה הסיבה להיעלמותו מנחל זה. בנחל כלח לא נמצאה בעיית פלישת סרטן הנהרות". נהדר, אז כן, יש גם בשורות טובות – תודה שי! 

ניתן להתחיל ולהזרים מים בנחל כבר בשנה הבאה. החי והצומח תלוי בהם.

זהירות: שטח פראי בהמשך השביל

מכאן אני ממשיכה לרוץ בשביל עד למפגש עם הסימון השחור. אם תכננתם לסיים את הטיול בקיבוץ אילון – תמשיכו עם השביל השחור מעלה. אני בוחרת להתחיל לעלות בו ופונה ימינה בסימון השבילים הירוק לחורבות כרכרה. משם אני מתחברת שוב להמשך המסלול הכחול ונכנסת לחלקו הפחות מוכר של נחל בצת, שטח פראי יותר ופחות מתוחזק, עם עצים וענפים שנפלו, אבנים שהידרדרו ושבילי אדמה לא אחידים. כל זה הופך את הריצה לאתגר אמיתי: הרגליים עובדות על יציבות, קצב משתנה והגוף מתרגל תמרון ותגובה מהירה.

בדרך פגשתי גם לא מעט חזירי בר, כשאחד מהם הצליח להפחיד אותי ולגרום לי לפתוח בריצה מהירה של מנוסה עם צרחה שאולי הפחידה את חזיר הבר חזרה. תזכורת טובה שגם כשאני רצה, אני לא לבד בטבע. לאחר מכן הגעתי לשביל המחבר את המסלול ליערה, עושה פרסה, וכל הדרך חוזרת בריצה/ הליכה קלילה.

נכנסת לחלק פחות מוכר של נחל בצת, פראי, עם עצים וענפים שנפלו, אבנים שהידרדרו ושבילי אדמה לא אחידים.

איפה עוצרים לקפה בדרך ובסוף

יש שני מקומות שכדאי לעצור בהם במהלך הריצה כדי לקחת הפוגה, למתוח את הרגליים ולחדש אנרגיה. מערת שרך היא האופציה הראשונה, מקום טוב לעצירה קצרה, שתייה או חימום הקצב לפני שממשיכים בתנועה. השנייה היא עיינות כרכרה, עצירה קלאסית אבל רק אם יש מים בבריכה, כדאי לקחת תמר או חטיף ולשמור על אנרגיה להמשך המסלול.

אחרי הריצה, אם סיימתם בקיבוץ אילון, תוכלו לעצור בעגלת הקפה "מיקה"-  קפה טוב, סלטים טריים, טוסטים וממתקים קלים. אם סיימתם ביערה, שווה לעצור אצל "מאדם בריוש"- קרואסון צרפתי מעולה וקפה. 

רגע לסיכום:

יש מים או אין מים במסלול, זה חשוב אבל עדיין הטבע יפה לטיול רגלי או ריצה טובה. אני מזמינה אתכם לבוא בהמוניכם לנחל שרך ובצת רק תעשו טובה ותשמרו על הטבע כפי שהוא, אל תקחו ממנו ואל תביאו אליו בעלי חיים או דברים אחרים שלא שייכים אליו. לא כדאי שנחזור על הטעות הזאת עוד פעם, מקווה שלמדנו מהפעם האחת הזאת וזו הסיבה העיקרית מעבר להנאה שבטיול או ריצה של כתיבת הכתבה.

מאת: אפרת בן חמו

לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:

לערוץ הטלגרם!