אומרים שהסוד הכי שמור בסקוטלנד הוא מה לובשים הסקוטים מתחת לחצאית. ב Highland Games החידה נפתרת כבר בתחילת החגיגות כשחבורה של גברים סקוטים חסונים לבושים חצאיות חגים סביב עצמם במהירות כדי לצבור תנופה להדיפת כדור ברזל. ברגע זה מתנופפות החצאיות ונחשף הסוד.
משחקי ההיילנד הם מסורת של מאות שנים בתרבות הסקוטית. מספרים שזה החל לפני כאלף שנה, כשהמלך מלקולם השלישי חיפש שליח. הוא ערך תחרויות ריצה בין המועמדים וכך בחר לתפקיד את האיש המהיר ביותר. בהמשך שימשו התחרויות לבחירת לוחמים אמיצים לשבטים. ברבות השנים הפכו התחרויות למשחקים עממיים ונוספו לחגיגה תחרויות ייחודיות שמציגות את המסורת הסקוטית ואת כישוריהם של מאות המשתתפים.
באביב ובקיץ מתקיימים ברחבי סקוטלנד עשרות מופעים של ההיילנד גיימס – בכל עיירה בתאריך אחר ובכל אירוע מיוצגים שבטים סקוטים שונים. בזמן תכנון הטיול מצאתי שבמהלך שהותנו בסקוטלנד יהיו היילנד גיימס בעיירה Lochearnhead. מיד חיפשתי אותה במפה ושיניתי את מסלול הטיול כך שנגיע לשם בתאריך המיועד.
קבלו את הכתבות שלנו במייל (פעם בשבוע בלבד), הצטרפו פה:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
Highland Games – תנו למשחקים להתחיל
החגיגה מתחילה לקראת הצהרים. כבר מהחניה שומעים מוזיקה סקוטית שמחה. סביב רחבת דשא גדולה כמו מגרש כדורגל, כבר התאסף קהל רב של משפחות וחברים. זהו אירוע מקומי, אנשים באים עם כיסאות מתקפלים, מחצלות וערכות פיקניק. מתיישבים בקבוצות, הרבה מהם עם כלביהם שגם נהנים מהחגיגה. ברמקול מכריזים על התחרויות הצפויות וקוראים למי שרוצה להשתתף לבוא ולהירשם. מכיוון שהכרוז מדבר במבטא סקוטי כבד, וגם מכיוון שאנחנו לא מכירים את שמות ענפי התחרות, אין לנו מושג למה לצפות.
במרכז הרחבה כבר החלה התחרות הראשונה. היא דווקא בענף ספורט קונבנציונאלי – הדיפת כדור ברזל. מה שלא קונבנציונאלי הוא שכל המשתתפים והשופטים לובשים חצאיות. אנחנו למדים שלכל שבט (clan) צבע חצאית ייחודי. ההיילנד גיימס הספציפי הזה קשור לשישה שבטים: מק-לארן, קמרון, מק-גרגור, סטיוארט, קמפבל ומק-נאב. כל שבט מציג את מורשתו בדוכנים יעודיים. למשל בדוכן של שבט מק-גרגור מציגים בגאווה את החרבות העתיקות של בן שבטם המפורסם רוב רוי, שסביב שמו נקשרו אגדות רבות והוא נחשב לרובין הוד הסקוטי. סביב כל דוכן מתקבצים זקני השבט ומשפחתם לבושים בחצאיות משובצות בצבעי השבט. נראה שהאירוע הוא עבורם מפגש חגיגי של המשפחה המורחבת.
בינתיים ברחבה מתחלף כדור הברזל הקלאסי בגרסא עתיקה של כדור ברזל המחובר לשרשרת ברזל. המתחרים מחזיקים בשרשרת ועושים מספר סיבובים רחבים תוך הנפת הכדור, וכשהם משחררים אותו הוא טס למרחק גדול הנמדד בקפידה על ידי השופטים. התוצאה מוכרזת והקהל מוחא כפיים.
יש גם גרסא שלישית של כדור ברזל, הפעם הוא מחובר למוט ארוך – הם קוראים לתחרות זו הנפת פטיש. המתחרה מחזיק בקצה המוט ומסובב את הכדור מעל ראשו מספר פעמים. כשהוא צובר מספיק תנופה הוא משחרר את הפטיש יחד עם צעקה אימתנית. הקהל מריע ומעודד כל אחד מהמשתתפים.
קבלו כתבות מעולות מערוץ הווצאפ של אאוטפאנל:
אין חגיגה סקוטית בלי חמת חלילים
תחרויות כדור הברזל נמשכות המון זמן, אז אני מסתובבת בין ובתוך הקהל לספוג את האוירה. כשאני שומעת צלילי נגינה בוקעים מבין העצים אני הולכת לכוונם. בתוך קרחת יער עומדת בחורה ומנגנת לבדה בחמת חלילים. אני עומדת מרחוק מסתכלת ומקשיבה, נהנית מהקונצרט הפרטי. עד שמגיע מישהו, קורא לה בדחיפות והיא הולכת בעקבותיו. אני סקרנית והולכת בעקבותיהם. היא מפלסת דרך בין האנשים בקהל, נכנסת לרחבת הדשא וניגשת לדוכן בו יושבים שני שופטים חמורי סבר. אחרי דין ודברים איתם, היא נעמדת במקום המיועד לכך ומתחילה לנגן. היא אחת מעשרות מתמודדות ומתמודדים בתחרות נגינה בחמת חלילים. במקביל לתחרויות הספורט עולים הנגנים והנגנות אחד אחרי השניה ומשמיעים את נגינתם לשופטים ולקהל.
עם סיום תחרויות הטלת כדורי הברזל מתחילה החגיגה האמיתית. מוזיקה סקוטית שמחה ממלאת את חלל האויר. זוהי תזמורת עם עשרות נגני חמת חלילים ותופים שנכנסים לרחבת הדשא וצועדים סביבה תוך כדי שהם מנגנים. הקהל מתלהב, נעמד על הרגליים ומוחא כפיים לקצב נגינת התזמורת.
זינוק לריצה העממית ב Highland Games
בתום סיבוב התזמורת הכרוז קורא למשתתפי תחרות הריצה להיכנס לרחבה ולהגיע לקו הזינוק. המון אנשים נכנסים לרחבת הדשא – ילדים, ומבוגרים, נשים וגברים וגם קבוצות של בני משפחה שמתכננים לרוץ יחד. חלקם נראים מקצוענים בנעלי ובגדי ריצה, אחרים מקפלים את מכנסי הג’ינס, נראה שלא תכננו לרוץ והחליטו להצטרף ברגע האחרון. יש שהורידו נעלים ונעמדים על קו הזינוק יחפים.
עשרות רצים מוכנים להתחיל את הריצה, בזמן שחברים ובני משפחה מעודדים ומאחלים להם הצלחה. כשהאות ניתן, מתחיל המרוץ העממי שמוזנק מרחבת הדשא ולהפתעתנו הרבה ממשיך בטיפוס להר הגבוה שמולנו.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו!
רוצים להתעדכן ראשונים בכל הכתבות החדשות ביותר? עכשיו זה הזמן! לחצו על הקישור והצטרפו לקהילת האאוטדור שלנו.
משקולות נופלות מהשמים
כשהרצים עוזבים את רחבת הדשא ונראים כשביל מתפתל וצבעוני על ההר, מתחדשות התחרויות ברחבה. המשתתפים, כולם לבושים בחצאית – כן, זה עדיין מפתיע אותנו – מסדרים שני עמודי ברזל ומעליהם מניחים בעדינות מוט עץ דק. כמו מתקן של קפיצה לגובה, רק בגובה של כארבע מטר. אנחנו סקרנים, מנסים לנחש למה כל זה ישמש.
הסקרנות גוברת כאשר מישהו מניח על הדשא בדיוק באמצע בין שני העמודים משקולת גדולה (כ-25ק”ג) עם ידית. כשהכל נראה מוכן, נעמד אחד המתחרים מתחת למתקן. בלי שום הכנה מוקדמת הוא מניף את המשקולת ביד אחת ומשחרר אותה כלפי מעלה. מהמקום שבו אנחנו יושבים נראה כאילו המשקולת עומדת ליפול לו על הראש, אבל היא לא. היא נוחתת על הדשא, מאחוריו. מכיוון שהוא הצליח להעביר אותה מעל הרף בלי להפילו, הקהל מוחא לו כפיים.
בעקבותיו עושים אותו דבר שאר המשתתפים. חלקם מצליחים, אחרים פחות, כמה אפילו שוברים את רף העץ ודואגים להחליפו בחדש. בכל סבב מעלים את גובה הרף ואלו שעברו לשלב הבא מנסים את מזלם בגובה החדש וחוזר חלילה.
זה מצליח ליצור מתח, ואני מוצאת את עצמי בוחרת פייבוריט מעודדת אותו, וממש מקווה שהמשקולת לא תיפול לו על הראש. לבסוף נשאר אחרון, לצערי לא זה שאני עודדתי. הוא מצליח להניף את המשקולת לגובה שבו האחרים נכשלו ומנצח בתחרות.
שקי קש מונפים אל על
אפשר לדמיין איך הגיע הרעיון לתחרות הבאה למשחקי ההיילנד. זה כנראה החל כשחקלאים עבדו באסם והיו צריכים להעיף את חבילות החציר ולסדר אותן בערימות גבוהות. כאן על רחבת הדשא מונח שק גדול דחוס בקש. המתחרה הראשון נראה מקצוען. הוא מקבל לידיו קילשון, תוקע אותו בשק החציר ומעיף את השק מעל ראשו מעבר למוט התלוי גבוה מעליו בין שני סולמות. הקהל סביבו מריע בהערכה.
לתחרות זו יש תור ארוך, רוב המתחרים הם אנשים מהקהל, חלקם ילדים. המתחרה הבא, בחור צעיר לבוש ג’ינס ונעלי ספורט. הוא מקבל את הקלשון לידיו, תוקע אותו בשק החציר, אך בקושי מצליח להרים את השק. מסתבר שזה יותר קשה ממה שנדמה כשעומדים מהצד. הוא מקבל הזדמנות נוספת והקהל מוחא לו כפיים לעידוד. הפעם הוא מצליח להעיף את השק, אך לא מספיק גבוה. השק שוקל כעשרה ק”ג. אחד, אחד מנסים המתחרים את מזלם ומצליחים להעיף את השק לגבהים שונים. רק מעטים מצליחים להעביר את השק לצידו השני של המוט, אך כולם מקבלים מחיאות כפיים.
בולי עץ מתגלגלים באוויר
כשחשבנו שאי אפשר עוד להפתיע בתחרויות מוזרות, מכניסים לרחבה בול עץ כבד באורך של כחמישה מטרים, כמו עמוד חשמל. המשתתפים במשחק עוזרים להרים את בול העץ ולהניח אותו במאונך כשהקצה התחתון מונח על ידיו של המתחרה הראשון. כשעמוד העץ הכבד מאוזן ונשען על כתפו הוא מתחיל לרוץ תוך שהוא שומר עליו בשיווי משקל. אחרי כמה צעדי ריצה הוא עוצר ומשליך את בול העץ הגדול בגלגול כלפי מעלה, המוט עושה צ’יקלמבה באויר ונופל בכבדות לצד שני.
השכנים שלנו בקהל מסבירים שבתחרות זו מה שנחשב להטלה טובה זה כאשר המוט עושה סיבוב שלם, 360 מעלות באויר לאורכו ונופל בקו ישר בדיוק מול המתחרה. מסתבר שזוהי אחת התחרויות האייקוניות במשחקי ההיילנד – היא נקראת Caber toss.
נראה שזה ממש קשה. עמוד העץ של המתחרה הראשון נופל באלכסון. המתחרה השני לא מצליח לגלגל אותו סיבוב מלא. כך, אחד אחרי השני, המתחרים לבושים חצאיות מרימים את בול העץ מניחים אותו על ידיו של המתחרה הבא בתור. כל אחד בתורו רץ, עוצר ומגלגל את בול העץ באויר. אחד אחרי השני הם ממשיכים להעיף עמודים כבדים גבוהה לשמים, ואנחנו מהופנטים, לא יכולים להתיק מהם את המבט.
ריקודי Highland Games
בצידה השני של רחבת הדשא, במקביל לתחרויות הספורט, מתקיימת התרחשות שונה לחלוטין, אך לא פחות תחרותית. עשרות בנות ונשים, אני מעריכה שבין גילאי חמש לעשרים, מתרגשות ומחכות לתורן לעלות על הבמה הייעודית. כולן לובשות חליפה מסורתית עם חצאית משובצת ומקטורן, וגרבי ברך משובצות תואמות לצבע החליפה. שיערן אסוף בקפידה ומגולגל לפקעת בקודקוד. על החצאית תפורה פיסת בד לבן עם מספר, כמו של מתחרים בתחרויות אתלטיקה.
לפי סימן מהמארגנים, הן עולות לבמה בקבוצות של שלוש או ארבע בכל פעם. נעמדות מול השופטים שיושבים קרוב מול הבמה, וקדות קידה עמוקה לקול מחיאות הכפיים של הקהל האוהד. כשנגן חמת החלילים שעומד לצד הבמה מתחיל בנגינה הן יוצאות במחול מוקפד ומתואם. קפיצות, סיבובים, הנפות ידיים ורגליים. יש כחמישה סוגי ריקודים והמתחרות בכל הגילאים רוקדות אותם במקצועיות.
אמא של אחת המתחרות מספרת לי בגאוה על הבת שלה שמחכה לעלות לבמה. היא רוקדת כבר מגיל מאד צעיר, ומתאמנת כל השנה לקראת האירוע הזה. גם האמא רקדה את הריקודים הללו כשהייתה צעירה. מסתבר שזה עיסוק מאד נפוץ בסקוטלנד ומסב גאווה לרקדניות ולמשפחתן. תוך כדי השיחה שלנו, עולה לבמה גם בחור, לבוש באותה חליפת חצאית. מסתבר שגם בנים רוקדים ומשתתפים בתחרות לצד הבנות.
כל קבוצה מסיימת את הריקוד, נעמדת שוב מול השופטים והקהל לקידה מסורתית ומפנה את הבמה לקבוצה הבאה. השופטים מתייעצים ביניהם וקובעים את הניקוד של כל מתחרה. כך, במשך כשעתיים עולות הרקדניות בתורן לבמה ומבצעות את הריקודים בתנועות מקצועיות וחינניות על רקע הנוף ההררי.
הרצים מגיעים לקו הסיום
במהלך כל התחרויות נראים הרצים על ההר, הראשונים כבר הגיעו לפסגה בזמן שהאחרונים עדיין בתחילת הטיפוס. המתחרים רצים כחמישה קילומטר כולל טיפוס של כ- 400 מ’ להר וירידה ממנו. תוך פחות משעה אחרי הזינוק מגיע המתחרה הראשון, ומקיף את רחבת הדשא. הכרוז מסב את תשומת לב הקהל להגעתו, הוא מתקבל במחיאות כפיים עד שהוא מגיע לקו הסיום. גם הרצות והרצים שנכנסים אחריו לרחבה מתקבלים בתשואות. במשך השעתיים הבאות ממשיכים לטפטף רצים לרחבה. את אחרוני הרצים, ילדים ומשפחות, הקהל מעודד בהתלהבות יתרה.
אז מה למדתי על הסקוטים ב Highland Games?
נראה שהסקוטים מאוד תחרותיים. במשחקי ההיילנד, כל פעילות הפכה לתחרות: ענפי הספורט כמובן, אבל גם המשחקים, הנגינה והריקודים. בכל פעילות מדדו השופטים את ביצועי כל אחד מהמשתתפים ובסוף כל תחרות הוכרזו המנצחים.
למדתי על חשיבות המסורת וההיסטוריה בסקוטלנד. משתתפי ההיילנד גיימס מכירים ומוקירים את ההיסטוריה השבטית שלהם. הם משמרים וגאים במסורות שלהם: הנגינה בחמת חלילים, הריקודים העממיים וענפי הספורט הייחודיים.
לבסוף הצחיקה אותי המחשבה שהסקוטים כנראה ממש לא יודעים לשמור סוד – מיד עם תחילת החגיגה כשהתנופפו החצאיות של המתחרים ברחבת הדשא נחשפו מכנסי הטייטס הקצרים שהסקוטים לובשים מתחת לחצאית, ועימם התגלה הסוד הכמוס של סקוטלנד.
מאת: דבי עברי
אהבתם? שתפו את זה!
