שנצא לשטח? בטח, אבל הפעם עמוס בעליות תלולות שמרגישות כמו קיר טיפוס ובירידות יפות וזורמות אבל גם בהיסטוריה. אפרת מצאה את עצמה עובדת עם כל השרירים, מתחברת לנוף ולעבר.
את המסלול המעגלי הזה אני אוהבת במיוחד, ולפני שאני יוצאת לטרק בחו"ל, אני מוצאת את עצמי חוזרת לכאן, כדי להתאמן על עליות וירידות. הפעם זה היה במתכונת ריצה או fast packing…
בהתחלה הוא נראה כמו טיול רגוע, רק עם נעלי ריצה במקום נעלי הליכה, אבל בפועל, מדובר כאן על אימון כוח רציני. השטח משתנה כל הזמן – עליות, ירידות, מדרגות סלע ושבילים לא אחידים. כל צעד גורם לגוף לעבוד, מהשרירים הקטנים ברגליים ועד הגב והבטן. כל הטוב הזה נמצא בנחל יגור ושביל הבנים הדרוזים.
השטח משתנה כל הזמן – עליות, ירידות, מדרגות סלע, שבילים לא אחידים
נתונים טכניים:
- סוג מסלול: שטח, מעגלי
- רמת קושי פיזי: קשה
- רמת קושי ניווט: קלה
- זמן נטו בקצב מהיר מאוד – שילוב ריצה קלה והליכה: 2.5 שעות
- מרחק: 7.5 ק"מ
- טיפוס מצטבר: 525 מ'
- עונה מומלצת: כל השנה (חוץ מהימים אחרי הגשם)
- תחילת המסלול וסיומו: בלאגן יגור
מפה: (mapy.com)
מסלול קצר, אבל עם אתגר רציני
מסלול יגור הוא אחד המסלולים היפים והמאתגרים שבמסלולי הכרמל. רובו מוצל בעצי אלון, אלה, קטלב וחרוב, כך שאפשר לרוץ או לטייל בו במהלך כל השנה, אך אמליץ לא להגיע אליו מיד אחרי הגשם, כשהשביל חלק ומסוכן. אני אוהבת לצאת מוקדם, כשהשמש רק מתחילה לעלות איתי יחד במעלה ההר. אין צורך היום במשקפי שמש, אך לקחתי איתי את משקפי הראייה, כדי לראות היטב איפה אני שמה רגל או יד בין הסלעים והיתדות.
הטופוגרפיה של אזור נחל יגור מאתגרת ומגוונת, נחל תלול שיורד מהכרמל מזרחה אל עבר עמק זבולון. השטח מתאפיין בשיפועים חדים, מדרגות סלע טבעיות ובולדרים גדולים. המסלול כולו בסך הכול באורך של 7.5 ק"מ, כשחצי ממנו בעליה עם שינויי גובה חדים. חתיכת עליה מחכה לי – 525 מטרים במצטבר. הבנתם נכון: מסלול קצר ומאתגר.
שאפשר לרוץ או לטייל בו בו כמעט כל השנה, רק לא מיד אחרי גשם כשהשביל חלק ומסוכן
הישבן שורף? סימן שאתם בכיוון הנכון
כמעט כל רץ שמכיר את המסלול יסכים איתי שהעלייה היא משהו מיוחד. היא לא קלה, ואי אפשר לרוץ אותה בלי לעצור או להאט עד מצב של הליכה. כל צעד דורש כוח, הרגליים דוחפות למעלה והליבה, הבטן והגב שומרים על יציבות. אם אתם מרגישים את הישבן שורף באמצע, זה סימן שאתם בכיוון הנכון. באמצע הדרך בשביל סימון אדום מעלה אני עוצרת על אחד הבולדרים, מביטה מטה ומתרשמת מהנוף.
למסלול יש גם עבר היסטורי מרתק מתקופת ההעפלה ומאבק המרדף של הבריטים בארץ. אנשי קיבוץ יגור העבירו מעפילים והבריחו נשק דרכו. הנחל והשטח סביבו עם השיפועים התלולים, הבולדרים והחורש הצפוף, הסתירו תנועה, מנעו התגלות של אנשים וחפצים בסתר. בזכות הטופוגרפיה הזו, נחל יגור אפשר לפעולות החשאיות להתבצע בשקט ובבטחה, והפך לחלק מההיסטוריה של ההתיישבות והמאבק בארץ שלנו.
עוצרת למחשבה על מעבר המעפילים בתוואי הנחל
קיר טיפוס טבעי בשטח
בקטע העלייה התלול יותר אני כבר מבינה שזה לא רק ריצה בשטח, זה כמעט קיר טיפוס. הידיים עובדות יחד עם הרגליים, הגב נמתח והבטן שומרת על שיווי משקל. כל צעד דורש ריכוז, איפה מניחים רגל, איך דוחפים ואיך מעבירים את המשקל קדימה בלי להחליק. לפעמים אני נצמדת לקיר אבן כדי לא להחליק לשאריות בוץ מהגשם שירד לאחרונה. כשמגיעים ליתדות אני ממשיכה בקצב מהיר, תופסת חזק, מושכת עם הידיים ודוחפת עם הרגליים. זה מצריך ריכוז וחשיבה מהירה, אבל נותן תחושת כוח ושליטה מדהימה על השביל.
כשמגיעים ליתדות בקצב מהיר, זה מצריך ריכוז וחשיבה מהירה, אבל נותן תחושת כוח ושליטה מדהימה על השביל
מכוניות חבוטות באמצע השביל
חוזרת לרוץ ריצה קלילה מעלה, והקטעים הרחבים יותר מאפשרים לרוץ בקצב זורם ומהיר יותר. כאן הגוף כבר מתחיל למצוא את הקצב שלו, אבל העבודה ממשיכה על שרירי השוקיים, הקרסוליים והשרירים המייצבים בירך עובדים כל הזמן כדי לשמור על יציבות.
אם זו הפעם הראשונה שלכם כאן בשביל, תפגשו כמה מכוניות ישנות, חבוטות בתנוחות ובמקומות מוזרים. זה קצת מפתיע ומוציא מהקצב, בזמן שאתם מנסים להבין איך הן הגיעו לכאן לעזאזל. אני מבינה שהרכבים זזו מהמקום שאני זוכרת שהם היו בהם בפעם האחרונה שהייתי כאן וצילמתי, מה שמראה כמה השיטפונות יכולים להיות עוצמתיים ומסוכנים. אחת מהן חוסמת ממש את השביל, אז אני מטפסת עליה בזהירות וממשיכה.
בשביל תפגשו כמה מכוניות ישנות – זה קצת מפתיע ומוציא מהקצב, כשאתם מנסים להבין איך הן הגיעו לכאן לעזאזל
עצירה בעין אל-בלד
אני מגיעה אל עין אל-בלד שבשולי היישוב הדרוזי עוספיא. קצת מאכזב לראות שהמקום מוזנח, מלוכלך והבריכה כמעט ריקה ולא מתוחזקת. אני מנשנשת תמר ומרימה רחפן כדי לראות את השטח מלמעלה. איכשהו, מלמעלה המקום נראה הרבה יותר טוב, מרימה אשפה וזורקת לפחי האשפה שנמצאים במקום. בחלק העליון של המעיין יש במה עם מקומות ישיבה, שביל נגיש וברזיית מים למילוי. זה גם מקום טוב להתחיל ממנו אם רוצים לעשות את המסלול הפוך, קודם לרדת ואחר כך לעלות חזרה בנחל יגור.
איכשהו, מלמעלה המקום נראה הרבה יותר טוב מכפי שהוא
הירידה בשביל הבנים הדרוזים
אחרי העצירה מתחילה הירידה בשביל הדרוזים המסומן בסימון שבילים שחור חזרה לחניון בלאגן ביגור. שביל הדרוזים הוא חלק ממסלול מיוחד שנקרא "שביל הבנים הדרוזים", שנועד להנציח את חללי העדה הדרוזית שנפלו במערכות ישראל מאז קום המדינה. המסלול כולו, שאורכו כ־226 ק"מ, מחבר בין 18 כפרים דרוזיים מהכרמל ועד הגליל העליון. לרוץ או לטייל גם בחלק ממנו, זו דרך להכיר את התרבות הדרוזית, את אורח החיים ואת התרומה שלהם למדינה.
שביל הבנים הדרוזים מחבר בין 18 כפרים דרוזיים מהכרמל ועד הגליל העליון
ריצה חופשית משחור לכחול ולאדום
השביל כאן יחסית צר, עם פיתולים קלים וכמה עליות קטנות, אבל בעיקר ירידה זורמת ונעימה לריצה. השביל בחלקו חשוף, אז אני חובשת כובע וממשיכה לשחרר את הרגליים אחרי העלייה. הרגליים זזות מהר, מושכות הלאה. זו ריצה חופשית, כמעט בלי לחשוב, זורמת, לא טכנית מדי, ובעיקר כיפית, עם נוף פתוח בחלקו לכיוון יגור והעמק. מהסימון שבילים השחור אני עוברת לשביל השעורה הכחול ולבסוף חוזרת לסימון האדום שממנו התחלתי את הבוקר.
זו ריצה חופשית, כמעט בלי לחשוב, זורמת, לא טכנית מדי, ובעיקר כיפית, עם נוף פתוח לכיוון יגור והעמק
סיום עם קפה ואוכל דרוזי
בסוף המסלול אני נוסעת כמה דקות למתחם חוצות יגור ליד היציאה לכביש הראשי, עוצרת לקפה ביוניקו – בית קלייה בוטיקי עם ניחוח קפה טרי ומזמין ונהנית מהישיבה אחרי אימון טוב. אם אתם יותר בכיוון של ארוחה דשנה וטובה, תמשיכו בנסיעה של כ־20 דקות לדלית אל-כרמל ותתפנקו באוכל דרוזי אמיתי. בכל זאת נתתם פה עבודה.
כתבה וצילמה: אפרת בן חמו
