שני אנשים מחליטים פתאום להקים תוכנית חינוכית חדשה שתוציא את הילדים מאזור הנוחות שלהם, תנתק אותם מהמסכים ותחבר אותם לטבע.
מה יקרה שם? הרבה דברים טובים! “ריצטיול” היא יוזמה של רווית גולן בן זאב, ושל אריה פישלר (גילוי נאות: חברים שלנו במערכת אאוטפאנל וראנפאנל). הפעילות שלהם בבתי ספר ממלאת אותי בהשראה. בואו נכיר אותם ואת התוכנית מקרוב.
מאת: ודים לינצקי
צילום: “ריצטיול”.
אריה פישלר ורוית גולן בן זאב עם תלמידה ב”ריצטיול”
ריצטיול – יוזמה חינוכית מבורכת
זו תוכנית חינוכית המבוססת על הרעיון שלטבע יש כוחות המשפיעים לטובה על אנשים. אם מכניסים את זה למסגרת מתאימה ובונים מסביב לזה שיטה, אפשר למנף אותם לתוצאות מעשיות עבור כל אוכלוסיה ללא קשר למעמד סוציו אקונומי וגיל. במסגרת מפעילים את הילדים עם תוספת של ריצה או תנועה בטבע.
את “ריצטיול” הקימו שני חברים שלי: רווית ואריה. רווית גולן בן זאב היא רצת שטח למרחקים ארוכים, אוהבת לשחות ומורה לחינוך גופני בבאר יעקב. נשואה + 3 ילדים. אריה פישלר – הוא רץ חובב למרחקים ארוכים וחובב הרפתקאות בשטח. במקצועו הוא מנהל מוצר בחברת תוכנה. נשוי + 3 ילדים, גר במודיעין.
תוכנית בתוך תל”ן בבתי הספר
רווית: זו תוכנית שהיא חלק מתוכנית לימודים נוספת (תל”ן) בבתי ספר: הילדים עוברים בה תהליך חוויתי בתנועה מחוץ לשערי בית הספר שבסופו יש יום שיא (בד”כ טיול) מאתגר. בד”כ במהלך הפעילויות אנחנו יוצאים לשטחים הסמוכים לבית הספר, מטפסים לגבעות של חול, רצים מסביב, עושים משחקי קבוצות בתנועה. לצד זה למדנו ניווט (עם שעונים, טלפונים, מפות נייר), קריאת מפות ועשינו אף ריצת ניווט בשטח כיום שיא.
מתוך הדברים האלה הילדים לומדים על עצמם. זה יכול להיות ילד עם בעיות תנועה או קואורדינציה, בעיות רגשיות או קשיים אחרים. הם מגלים שהקבוצה משמשת כמקפצה לדלג מעל קושי, וכשפועלים בשיתוף, אפשר להגיע להישגים ולהתמודד עם אתגרים. למשל: ילד מאוד תחרותי שהתוכנית מלמדת אותו להתחשב גם בחברים שלו שהם איטיים יותר ממנו, או ילד עם בעיות התנהגות שלומד שלהיות בתוך קבוצה דורש ממנו להתנהג בצורה אחרת.
הצטרפו לניוזלטר שלנו- רק פעם בשבוע, ומעניין!
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מי שבוחר את הילדים שישתתפו בתוכנית ומרכיב קבוצות עבודה הם הצוות החינוכי של בית הספר. משתדלים לבנות כל קבוצה שתהיה מאוזנת מבחינת מספר של בנים ובנות ומצרפים גם כמה ילדים שיוכלו למשוך אותה קדימה. הדבר היפה הוא שהתוכנית יכולה לעבוד בכל פורמט – גם בכיתות שלמות, גם בקבוצות עם צרכים שונים וגם עם שכבות גיל מעורבות. דוגמה מאוד בולטת לפעילות החורף האחרון שלנו היא טיול הליכה לשלולית החורף ברחובות. מדובר במרחק הליכה של כ-7 ק”מ לכל כיוון על דרכי עפר עם בוץ ומים. במהלך ההליכה אריה חלץ את נעליו והלך יחף בשלוליות, בבוץ, בחול. בהתחלה הילדים לא ידעו איך להתמודד עם זה. ילדה אחת חלוצה שגם חלצה נעליים והרגישה נפלא, הביאה את השינוי, כך שילדים נוספים חזרו על הפעולה למרות הרתיעה הראשונית. פתאום ראינו סוג של גילוי שהיה לכאורה מאוד טבעי, אבל זה היה משהו שילדים אף פעם לא חוו. חלק מהילדים פחדו מהתגובה של ההורים על מה שהם עשו, אבל בסוף כולם חוו סוג של תחושת חופש בלתי מוסברת, כשכפות רגליים נוגעות באדמה, בבוץ, מתלכלכות ונרטבות. זה פתח משהו אחר בילדים, אפילו ברמת החיוך והבעות הפנים. זה היה מחזה מדהים, כי הילדים לא חוו את זה אף פעם באופן טבעי.
הילדים של היום עטופים בסוג של שכבת הגנה שלא מאפשרת להם להיחשף לחוויות מהסוג הזה וחבל. יש למשל ילדים שבהתחלה היו לובשים בגדים ארוכים כדי לא לחוות נגיעה של שיח או צמח. הפעילויות שלנו משחררות משהו באישיות של כל ילד ומאפשרות לו להיות בחופש מפחדים וחששות, לנפץ תבניות התנהגות שליליות ולשחרר חסמים.
כמו בתנועות הנוער?
ודים: לא מעט דברים שאתם עושים בקבוצות עם הילדים מזכירים לי פעילויות של הצופים. גם הם נמצאים בשטח, בטבע, עושים פעילויות קבוצתיות ואף עובדים עם גילאים שונים ביחד.
רווית: נכון, מדובר בחינוך בלתי פורמלי בשני המקרים. ההבדל ביננו לבין הצופים הוא שאנחנו פועלים בתוך המסגרת הבית ספרית. הילדים אצלנו יכולים לחוות חוויה של חופש גם בזמן שהם נמצאים בתוך מסגרת מאוד שמרנית ומתוכננת, שבה אתה יודע מה מצופה ממך. בתפיסה החינוכית שלי אני מתנגדת לישיבה ממושכת בתוך כיתה ואילו תנועה ומרחב הם אלמנטים חשובים ביותר להתפתחותו הלימודית והריגשית של התלמידים.
סגנונות למידה חדשים מחוץ למסכים
רווית: “יש קריאה מצד ההורים וגם מצד המערכת החינוכית לסגנון למידה אחר, מגוון יותר. בנוסף, ישנו צורך להשקיע בעולם הריגשי של התלמיד קצת יותר לצד המציאות הטכנולוגית המאפיינת את עולמם של התלמידים. התכנית “ריצטיול” נותנת מענה משלים מפני שהיא עוסקת בהיבטים ריגשיים, ערכיים וחברתיים. למפגשים שלנו לא מגיעים עם מכשירים ניידים ותלמידים יש מרחב מאפשר בטבע לשוחח, להביע רגשות, ליצור חברויות וגם קצת להתווכח וללמוד מכך על עצמם ועל מקומם בקבוצה.
למשל: במהלך התוכנית אריה הביא כל מיני משאבים שמצאנו בטבע וביססנו את הפעילויות שלנו עליהם. כל מיני משימות קבוצתיות שדורשות תיאום, עבודת צוות, מנהיגות ופשרות – אלה רק חלק מהפעילויות שעשינו. באחת הקבוצות הדו-גילאיות, למשל, היה לנו ילד שכל התקשורת שלו הייתה מורכבת מקללות ומכות. במשימות קבוצתיות ילדים שלא מכירים אותו פשוט לא רצו לשתף אותו בפעילות. פתאום זה גרם לו להבין את ההשלכות של ההתנהגות שלו ולשנות אותה. התהליך הזה עבד מאוד יפה ובעזרת הכוונות שלנו וילדים אחרים הילד פשוט השתנה. יש ילדים שמגיעים לתוכנית ללא “בעיות” או נושאים טעונים תיקון, אבל הם הקטליזטור לתהליכים שילדים אחרים עוברים במהלך התוכנית. לא כל ילד זקוק לשינוי, אבל ביחד זה מיצר סביבה פוריה לשינוי אצל ילדים שכן זקוקים לכך.
חוויות חדשות
אריה: אחד הדברים המהותיים שאני גיליתי, שהילדים נחשפים לחוויות שהן לגמרי חדשות להם, לא תמיד נוחות ומתאימות להם. אפילו דברים הכי בסיסיים כמו היכרות עם שבילי הליכה ומסלולים: רוב הילדים מכירים רק את השביל או הדרך מהבית לבית הספר, לבילויים או לחוג ולא ממש מכירים את הסביבה הקרובה להם. זה יצר סיטואציות ממש מוזרות שבהם גילינו שהילדים לא מכירים כלל את הסביבה הקרובה לבית או לבית הספר. לא לכל הילדים היה נוח עם זה והם שיתפו פעולה וחלקם מצאו את עצמם מביטים מהצד, אבל עבור רוב הילדים זו הייתה חוויה מאוד מלמדת שהכניסה הרבה עניין וציפיה לפעולות הבאות.
כהשלמה לכל פעילות, אנחנו משוחחים עם ילדים על מה שעשינו ומנסים לראות איפה זה יכול לעזור להם ביום יום. לא תמיד קל לדובב ילדים בגילאי כיתות ה’ – ו’. הם לא תמיד משתפים אותנו בחוויה שעברו וחולקים איתנו את ההצלחות ואת הקשיים. אנחנו מנסים תמיד למצוא כל מיני שיטות מקוריות להטמיע תהליכים ולעזור להם לעבד אותם. לא לכל הילדים למשל, נוחה שיחה קבוצתית וחלקם נפתחים רק בשיחה אחד על אחד. לפעמים אנחנו עושים שיחות כאלה בדרך לפעילות או חזרה ממנה. לפעמים אנחנו עוזרים להם עם כל מיני אפשרויות שהם יכולים לבחור מתוכם על מנת להביע רגשות.
גם בווטסאפ
רווית: בנוסף לשיחות, יש לנו גם קבוצות whatsup עם הילדים שבהם אנחנו כותבים סיכומי פעילויות ומחליפים חוויות. העבודה עם הילדים לא מסתיימת בסיום הפעילות, אלא לפעמים ממשיכה לשיחות פרטניות עם חלק מהילדים ולפעמים גם עם ההורים.
בזמן הפיילוט, כשעבדנו עם הילדים מבית הספר שלי, היה לי יותר קל, כי הכרתי אותם והכרתי את הצרכים שלהם וגם הילדים הכירו אותי. ברגע שיצאנו עם התוכנית לבתי ספר אחרים, העניין הפך ליותר מאתגר, כי לא הכרנו את הילדים. לוקח זמן לבנות אמון עם ילדים חדשים וזה תהליך בפני עצמו. היחס של הילדים אלינו הוא שונה ברגע שהם רואים שאכפת לנו ואנחנו לא סתם מגיעים להעביר שיעור וללכת. אנחנו ממשיכים להיות פעילים בקבוצות whatsup גם אחרי המפגשים וזה מאוד תורם לבניית אמון.
בואו נעביר את זה הלאה
אם כבר מדברים על תהליך, בשנה הבאה, הפרויקט של רווית ואריה הולך להיות מוטמע כמוצר בתוכנית הלימודים במערכת החינוך והולך להיות ממומן על ידה. התוכנית תקבל מדדים ברורים של משרד החינוך ויבוצע בה מחקר נוסף שאמור לפתח אותה ולשכלל אותה. בסופו של תהליך המטרה היא להגיע למוצר, או למודל חינוכי ולשחרר את הפרוייקט לטובת כלל בתי ספר. מורים שיעבירו פעילויות כאלה בבתי ספר אחרים יעברו השתלמות אצל רווית ואריה ויוכשרו על ידם. הם יתעדו את השיטה, ינגישו אותה למשרד החינוך וכך כל בית ספר שירצה לעשות פעילות כזו יוכל להיעזר בתיעוד העבודה והשיטה.
רווית: הרעיון הוא להעביר את זה הלאה. אני רוצה להמשיך ליוזמות חדשות שיעזרו לי לממש את החזון החינוכי שלי.
ודים: אתם סיימתם כבר שני מחזורים של התוכנית. מה היו התגובות של הילדים שהשתתפו בתוכנית, של ההורים ושל צוות החינוכי?
רווית: מוכח שהילדים מגיעים הרבה יותר רגועים לכיתה אחרי הפעילויות שלנו. ראינו שהילדים נפתחים לדברים חדשים, לחוויות חדשות. נוצרו תהליכים כיתתיים טובים וזה ניכר בהתנהגות הכיתתית של הילדים.
בסוף המפגש אני נשאר עם הרבה השראה ומחשבות. שתי מחשבות עיקריות מהמפגש הזה ימשיכו איתי הלאה – כמה טוב שיש אנשים כאלה עם תשוקה לחינוך והקניית ערכים לטבע ולזולת וכמה חבל שהילדים שלי לא נחשפו עדיין לזה.
