כולנו עוקבים בדריכות אחרי סיפור הילדים שנתקעו במערה בתאילנד. ההקבלה לאסון צפית ממש מצמררת. מדריך לוקח את חניכיו לתוך מערה כשגשמי המונסון שבחוץ גורמים לשטפון בתוך המערה. שיטפון שמציף חלקים מהמערה וחוסם כל אפשרות לצאת ממנה. לשמחתנו לפני יומיים הם נמצאו בריאים ושלמים אבל הסיפור רחוק מלהסתיים. יואב נגב, מומחה המערות במגזין Outpanel מסביר על החילוץ המסוכן.
אפשר לומר שעכשיו נחתם הפרק הראשון בסיפור ההילכדות והחילוץ. הם עשויים להישאר כלואים במערה עוד שבועות ארוכים. זאת ממש לא הפעם הראשונה שסיפור כזה קורה. מי לא זוכר איך עקב העולם אחרי 33 הכורים הצ׳יליאנים שנלכדו במכרה שבו עבדו בשנת 2010. הם היו לכודים במשך 70 ימים מתחת לאדמה והקציבו לעצמם מנות מזון על מנת לשרוד כמה שיותר זמן.
גם בישראל קרו מקרים דומים
רק לפני שנתיים יצאה קבוצה לטייל במערת סדום. הקבוצה לא ידעה ששבוע לפני כן הייתה התמוטטות עצומה במערה שגרמה לכך שהפתח נחסם. הם גלשו לתוך המערה ולא מצאו את הדרך החוצה. יחידת החילוץ ערד שהוזעקה למקום פרצה מעבר בין הסלעים והגיעה אל הלכודים.
משימת חילוץ קשה במיוחד
חילוץ מתוך מערה היא אולי משימת החילוץ הקשה ביותר על פני כדור הארץ. אין סביבה עוינת יותר לחילוץ מאשר מערה. נתחיל מהעובדה שאין תקשורת אלחוטית בתוך המערה. איך אפשר לנהל מבצע מסובך כל כך ללא תקשורת רציפה?
מערות הן חשוכות וקשות לניווט. בחלק מהמערות ישנם מעברים צרים ביותר, פירים עמוקים ומפולות עצומות. במערת ״Tham Luang Nang Non״ בתאילנד יש גם מעברים שמחייבים צלילה. צלילת מערות היא אחד המקצועות המסוכנים ביותר בעולם ורק מתי מעט עוסקים בה. בניגוד לצלילה בים הצלילה במערות נעשית בחושך מוחלט ולעיתים במים עכורים ביותר. אם מתרחשת תקלה או התברברות אין אפשרות לעלות לפני המים, הם חסומים בתקרה ואז סיוטו הנורא ביותר של כל קלסטרופוב מתממש. הצוללן מוצא את עצמו במלכודת מוות בלי יכולת לחלץ את עצמו ממנה.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
בדרך כלל משימת חילוץ של אדם אחד במערה דורשת צוות שלם של מחלצים שמכשיר מעבר בטוח לצוות שמוביל את המחולץ. במקרה הזה, מדובר בחילוץ שכולל מעברי מים בצלילת מכשירים כשחלק מהחולצים אפילו לא יודע לשחות- זאת תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית.
3 תוכניות חילוץ מסוכנות
ממשלת תאילנד ועוד שורה של מתנדבים מכל העולם עומלים כרגע על 3 תכניות חילוץ שכל אחת מהן נשמעת דמיונית ומסובכת לא פחות מהשניה. אבל כאשר 4-5 חודשים של גשמי מונסון כבר בפתח ומפלס המים במערה עתיד רק לעלות זה הזמן לחשוב על כל תסריט דמיוני ככל שיהיה.
ברגעים אלה כבר מוצבות משאבות מים חזקות בפתח המערה ומשאבות נוספות וחזקות יותר כבר בדרכן, כאשר הכוונה היא לשאוב מים מהמערה ולהוריד את מפלסם. במקביל כבר מגיעים ציוד רפואי, מזון וצוותים רפואיים אל הילדים ומדריכי צלילה מלמדים את הילדים לשחות, בהמשך מדובר על כך שהם ילמדו שיעורי צלילה!
חלק מהמעברים בדרך אל הילדים צרים מאד ובקושי מספיקים למעבר הצוללן ומיכל הצלילה. המחשבה כרגע היא שיספקו לילדים מסכות מלאות שמכסות את כל הפנים כך שהנשימה מבחינתם תהיה רגילה, מה שיפחית את הסיכוי לתאונות צלילה.
האם קידוח יפתור את הבעיה?
האופציה השלישית, המסובכת מכולן היא קידוח דרך הסלע ישירות אל האולם בו נמצאים הילדים. זאת משימה לא פשוטה בכלל ויתכן שאף לא ממש אפשרית- יש להניח שהנקודה הספציפית שנמצאת על פני השטח מעל הנקודה בה נמצאים הילדים נמצאת בלב השטח ללא תשתיות המתאימות להביא מכונת קידוח לכן תשתיות כאלה יצטרכו להיות מוכשרות, ובהתחשב בטופוגרפיה, בתכסית ובגשמים זאת משימה מורכבת מאד.
במידה ויוחלט לא לבצע חילוץ יצטרכו הילדים לשהות מתחת לאדמה שבועות ארוכים. בהתחשב בכך שיודעים היכן הם ממוקמים זאת משימה לא נעימה אבל בהחלט אפשרית. אני מעריך שלאורך כל אותה תקופה יכניסו להם מזון, תרופות, מטהרי מים, תאורה וכל אמצעי אחר שידרש על מנת לאפשר להם לשרוד בתנאים כאלה לאורך תקופה ארוכה כל כך.
חילוץ מוצלח- מה הסיכויים שלהם?
על פי מה שנראה היום לסיפור הולך להיות כנראה סוף טוב. למרות הקשיים הצפויים גם לילדים וגם למחלצים אני מעריך שכולם ישרדו את האירוע הלא נעים הזה. אם יהיה להם שכל אולי יצליחו למכור את זכויות היוצרים על הסיפור שלהם ואף להתעשר מכך, כמו שעשו הכורים הצ׳יליאנים, אבל בדרך לשם הקושי והסיכונים עוד קיימים.
