בחמישי בבוקר התייצבנו בגבול של אילת ועקבה בשעה 9:30; טיפה מאוחר מהמצופה, אבל גם ככה מצופה זה פאסה. התכנסנו 5. חבורה מיוחדת במינה. שני מדריכי קניונינג יווניים, זוג גולשי קניונים ישראליים ואנוכי. טיול חברים. עבור הארבע זוהי הפעם הראשונה בממלכה ההאשמית, והיה לי חשוב לדחוס בשלושה ימים טעימות מההיילייטים של המקום. יום בואדי ראם, יום טיול בקניון זורם ויום טיול בפטרה.

מאת: יערון פוזננסקי
צילום: ירון רוזינר

מעבר הגבול הישראלי עובר כרגיל ביעילות, וכך גם הצד הירדני בזכותו של סוכננו היעיל אחמד. מיניבוס חדיש חיכה להקפיצנו למאדים. הנהג, איש חביב, היה עסוק מרבית הנסיעה בתפעול שני טלפונים במקביל, זוג משקפי קריאה על עיניו, מזגזג באטיות בין המסלולים. מדאיג למדי… באופן מפתיע הגענו לואדי ראם בשלום.

הואדי האדום הוא בית שלישי לי, ושוב הרגשתי את חמימות הטבע הפראית. הכפר – מוקד המגורים של שבט זאלביה – משתכלל באטיות עם הזמן. פה צצה מדרכה חדשה, שם נהרסה אחרת. על עמודי התאורה החדשים שהוצבו לאחרונה הותקנו הפעם פנסי הרחוב. עדיין לא חובר החשמל. עדיין נראה פה כמו מחנה פליטים. מי יודע, אולי מתישהו, באיחור של מאה שנה, יראה כאן נורמלי.

תכונה מיוחדת מורגשת בכפר. הילדים לבושים בגדי חג. במרכז הכפר הוצב אוהל גדול, דגלים רבים מעטרים אותו. בערב צפוייה חתונה. הגיעו אורחים רבים, מקרוב ומרחוק, אפילו מסעודיה השכנה.

לנו המסיבה קצת הורסת את התכניות – נצטרך לבשל לעצמנו בערב, במקום שמארחנו עלי יכין לנו ארוחת מקלובה מפוארת כברגיל; בן הדוד שלו מתחתן.

הניוזלטר השבועי של OUTPANEL

אל תתן לפייסבוק לקבוע מה אתה יודע. הצטרף אלינו:



בית האירוח של עלי, בשוליו המזרחיים של הכפר, מאכלס מטפסים מישראל, שבאו ליהנות מאחד מאתרי הטיפוס הטובים והמיוחדים בעולם. אנחנו קיבלנו את החדר הצהוב לכל החבורה (שני החדרים האחרים צבועים ורוד פוקסיה). הזמן קצר, אני עוד רוצה להספיק לקחת אותם למסלול בהרים.

בואדי ראם יש מסלולי טיול רבים בהרים, בכל מיני רמות. אחד המסלולים היותר יפים לדעתי, והנותנים טעימה מעולה מכל אפשרויות הטיול בואדי – הוא מסלול מקיף אום אז'יל.

כפר ראם נמצא בין שני רכסי ההרים המרכזיים של הואדי – רכס ג'בל ראם ממערב לכפר – שפסגתו הגבוהה היא השניה בגובהה בירדן (1,756 מ' מעל פני הים); ורכס ג'בל אום-עשרין, הנמוך ממנו במטר אחד. ברכס זה, אחת הפסגות נקראת אום אז'יל. היא מתוחמת מדרום בקניון החוצה את הרכס ממזרח למערב – קניון רקבאת; ומצדה הצפוני בקניון גדול עוד יותר שצדו המזרחי נקרא א-זרנוק וצדו המערבי נקרא חראזה.

מסלול זה הוא אחד המסלולים הבדואיים המוכרים והקלאסיים של הואדי. אני עושה אותו כמה פעמים בשנה ונהנה ממנו מאוד כל פעם מחדש. הטיול בו מאפשר טעימה של טיפוס ההרים הטכני והגלישה על אבן החול האדומה והמחוספסת.

ואדי רם

התחלנו את המסלול בשעה אחת בצהריים למרגלות חומת הרכס. ממרחק, החומה נראית בלתי עבירה אך למרגלותיה מתגלה שביל משובש המתפתל ועולה מעלה לעבר סדק במצוק, דרכו ניתן לעלות אל מדף הסלע הענק. מכאן ממשיכים מזרחה לכיוון הקניון המביט עלינו מימין למעלה. העליה דורשת מעקב אחרי רוג'ומים ולעיתים סיוע בכח ידיים. כשאנו מגיעים לקירות הקניון המוצלות אני בוחר בדרך עליה עוקפת. מי שימשיך פנימה לתוך הקניון יפגוש במפל. ניתן לטפס אותו, אך את זה שמגיע אחריו לא. הדרך העוקפת את שני המפלים הללו עוקפת את הכניסה לקניון מימין, ודורשת טיפוס טכני לא קשה ומעבר בטרוורסה ארוכה ויפה.

הקניון כולו מוצל, קירותיו מתנשאים מעלה עשרות מטרים. הטיול בו יפה ומגוון. למרות הגשם הכבד של יום האתמול, הקניון יבש. פה ושם גבים קטנים של מים לתזכורת.

פה לטפס, שם לעקוף, מידי פעם קטעים הדורשים סיוע הדדי. החבורה נהנית.

בשיא הגובה של מסלול הקניון עצרנו לתה הודי חמים ומתוק מעשה ידיו להתפאר של ירון. ההפסקה היזומה היחידה שעשינו בטיול.

צדו השני של קניון רקבאת נפתח באופן מרשים לדיונה גדולה. לאחר היציאה מהקניון פנינו צפונה והלכנו כשמימיננו שולי הדיונות ומשמאלנו חומת צדו המזרחי של הרכס אותו חצינו בשעתיים האחרונות.

קניונינג בירדן

זוג תריסרי דקות של התבוססות בחול הטובעני הביאונו אל פתחו של קניון גדול, הוא קניון א-זרנוק. הליכה של כמה דקות מובילה לחומה החוסמת את הקניון. העליה כאן קצרה יותר ממה שנדרשנו בתחילת המסלול, אך קשה וטכנית יותר. החברים מעט מתקשים אך סיוע זה לזה מייעל את הטיפוס ואת החוויה. העליה כאן מאוד דומה לעליה במסלול א-סבאח על ג'בל חזאלי. בסוף העליה מתגלה המשך הקניון בכל תפארתו. מתחתינו תהום של עשרות מטרים, מימין ומשמאל חומות הקניון הכהות, אימתניות. ישר ממול נוף אל היציאה מהקניון, השמש מחממת את ההרים.

כדי לרדת ולהגיע לקניון למטה, יש לגלוש שתי גלישות. האחת של 40 מ' והשניה של 25 מ'.

מימין, על מדף צר, עשינו עגינה על עיגונים מסודרים וגלשנו את הגלישה הראשונה. הגלישה מורכבת. יש בה הרבה נקודות חיכוך, אז גלשנו עם חבל כפול ובזהירות.

סיום הגלישה על מדף, שמימינו – לאחר ירידה למדף נמוך יותר – מחכות העגינות לגלישה הבאה. הגלישה כאן מתבצעת לתוך סדק צר ומסתיימת בתחתיתו במקום בו המרחק בין קירות הסלע הוא כמטר וחצי.

לאחר שכל הקבוצה ירדה מטה יצאנו מהסדק הצר אל קרקעית הקניון הגדול. המבט מעלה על חומות הסלע האדירות לא נותנת לך הרגשה כמה אתה קטן, כפי שניתן היה לצפות, אלא כמה אתה גדול שאתה כאן וחוזה בטבע האדיר הזה.

היציאה מהקניון חושפת את נוף ההרים המצוקיים המפוסלים במלוא הדר. מכאן אנחנו ממשיכים קדימה אל מפל נוסף. השעה כבר חמש חצי. ממול השמש מתחילה את שקיעתה מאחורי רכס ג'בל ראם.

מכיוון הכפר נשמעות יריות רבות. מטחים, ירי בצרורות. קרב מתחולל? חתונה בדואית.

קניונינג בואדי רם

המפל האחרון שנגלוש היום מיוחד. עמדת הגלישה שלו מתחת לבולדר גדול. הקפנו סלע שנתפס בין שני אחרים גדולים ולשם התאבטחנו. הגלישה עצמה בתוך מפל צר עם שתי מדרגות ומסתיימת בגב גדול עם מים מעופשים. לא נרטבנו בו כי ניתן ללכת על שוליו, אך החבל זכה קצת לטבילה צוננת. על הגלישה שלאחרי המפל המדורג ויתרנו. עוד מעט חושך ומוטב לרדת מההר באור האחרון. חתכנו שמאלה על מדף הענק שממנו התחלנו את טיולנו בצהריים ומצאנו את הסדק הצר שאיפשר לנו את החדירה לחומה השחורה הגדולה. הירידה בו קלה ממה שנדמה, ולאחריה בדמדומים האחרונים אנו מאתרים את השביל המשובש המוליך אותנו בדרדרת מטה.

חמש שעות. קבוצה יעילה. 🙂

יריות אחרונות מלוות אותנו בדרכנו בחשיכה אל הכפר. אנחנו מנסים להציץ בחגיגת החתונה, אך לאוהל הנשים לא ניתן להיכנס. בהמשך הרחוב אוהל הגברים, מוקף כולו ג'יפים (חבל שטויוטה לא שלחו צלם…), בדואים לבושים במחלצות מפוארות כאילו יצאו זה עתה מסיפורי אלף לילה ולילה.

ואדי רם

בדרך למשכננו עוברים במכולת ומצטיידים במצרכים לארוחת הערב. שכנינו המטפסים הישראלים מסייעים לנו בלוגיסטיקה. מכיוון שהיתה מתוכננת לנו סעודה, לא הבאנו איתנו כלים. עתה הכנו לעצמנו את סעודתנו, ותודתנו מעומק הלב למטפסים הישראלים על הסיוע.

התיישבנו לאכול במרכז חדרנו הצהוב. פסטה ברוטב רוזה ואורז עם שעועית. כיפאק לזוג הטבחים גילה וירון, היתה אחלה ארוחה.

עייפים מיום עמוס בפעילות והתרגשות, הלכנו לישון יחדיו מוקדם. ברקע עוד נשמעות צהלות וסלסולי החתונה.

הלילות בראם מנוקדים ברחשי הכפר – קריאות תרנגולים משכימי קום, נביחות כלבים, פעיות עזים, נחירות הגברים (אצלנו בחדר) ויללות המואזין. שעון מעורר שכוון ל-4:15 ביום האתמול וביטולו נשכח…

מאת: יערון פוזננסקי
צילום: ירון רוזינר